החינוך מטעם - על אמירות תנועתיות וכחולות

בעוד כשבועיים אני אמור להגיע לבקו"ם ולהתגייס, ואחת המחשבות המרכזיות שלי כרגע, למרות המרחק משם היא שאני מפחד להיות פרקמ"ש בתנועה. לא כי יורים שם וזוחלים ונפצעים ונהרגים, אלא כי מחנכים. לא סתם מחנכים, אלא מחנכים מטעם.

שלא תבינו אותי לא נכון, את החבילה הזו של חינוך מטעם מקבלים עם כל מיני פלוסים ופינוקים על חשבון הבית, על פניו זה ממש משתלם. קודם כל, כשמחנכים מטעם אז הכיס תופח - ומי כמונו יודע, בשביל חינוך צריך כסף. אין מה לעשות, אם יש גוף שעומד מאחוריך - משרד החינוך, משרד הבטחון, תנועת הנוער - מתאפשרים לך דברים שלא יכולת לעשות לבדך.

הדבר השני שהחינוך מטעם הזה מאפשר, הוא איך לא, השותפות בינינו. הרי אנחנו לא פועלים לבד. אנחנו לא מחנכים לזה בכלל… העשייה שלנו היא משותפת, תיקון העולם הוא חברותי וחברתי, מחוץ לקולנוע אין ג'יימס בונדים שמסתובבים ומחסלים את כל הרעים לבד.

הדבר השלישי שמתאפשר לנו הוא לייצר אמירות. הריבה שאנחנו מורחים על הלחם היא פוליטית ולהיאבק נגד שודדי הגז ונגד הכיבוש זה גם לא בדיוק תנועת הצופים פה. כשאנחנו חברים בקבוצה גדלה והולכת של אנשים שמאמינים, בקווים כלליים כלשהם באותם הדברים שאנחנו מאמינים בהם - אז קל יותר להרים קול זעקה ולמשוך אל דברים גדולים יותר.

אז ממה אני מפחד? מכל השאר בערך. בגדול, קל להתבלבל. קל להגיד: אנחנו התנועה. קל להגיד: התנועה מכילה את כולם, לכל אחד יש את המקום והייחודיות שלו. זה הדבר הקל להגיד אבל זה פשוט לא נכון, זה אפילו רחוק מהמציאות. כי התנועה שואבת. התנועה שוטפת את המוח. התנועה אוספת שק ערכים מסוים ומעמידה סלקטורית בכניסה והסלקטורית הזו לא מכניסה כל דבר, בכלל לא! השק הזה הוא לא שק סוציאליסטי, הוא שק של קונצנזוס שמאלני-אשכנזי-אליטיסטי, וגם הערכים האלו לפעמים עוברים סלקציה נוספת. כן, נאבקים כנגד יוקר המחיה, כנגד גזענות ואלימות. לפעמים לפעמים בדלתיים סגורות מוזכר הכיבוש, אבל כמובן שזה בסדר להתגייס למרות הסוגיה המרה, כי אנחנו בחינוך מטעם ואנחנו חלק מתנועה שמתגייסת לצבא. ואז זה מתגלגל, מתפתח וגדל. זה גדל לשיחה משעממת ורדודה על העלאת שכר המינימום שלא נוגעת בשום דבר אחר שקשור לשיטה הכלכלית הדפוקה שקיימת כיום בעולם ודופקת את כולם בערך. אף אחד לא יודע עליה כלום, וגם אם כן זה בוודאות לא דרך ה"חומרים התנועתיים". ויודעים מה? כדי לחנך צריך לדעת. צריך לדעת מעט מעבר לפעולות המרתקות של צמצ"ם שמביאות לנו מדרשי ט"ו בשבט מלהיבים על עצים.

education. באמצעות flickr

אחת הנקודות היותר מרתיחות לגבי החינוך מטעם ביחד עם בוגרי תנועה - הוא המשפטים המצלצלים, אלו שכולנו מכירים. דוגמה מובהקת ומעולה למשפטים האלו היא ה"נראה לי שווה". ש"ש יקר, אתה רוצה לבוא 20 דקות מאוחר יותר מחר בבוקר? נראה לי שווה ש - ועכשיו אפרוס לפניך את כל תפיסת העולם החינוכית שלי ואציג לך את כל המורכבויות שקיימות בדילמה המרתקת והרב-מימדית הזו. נתעכב על העניין, עד שתסכים או עד שתמות מזקנה. וזה עוד במקרה הטוב.

החינוך מטעם מיוצג בצורה נפלאה ע"י החולצה הכחולה. מי מכם לא שמע את השאלות הנבובות האלו בשנה החולפת - "סליחה, אתה בתנועה?", "אם אתה בתנועה, למה אתה לא לובש חולצה כחולה? אתה לא חלק מהתנועה?". אז לקומונר הבוגר הבא שישאל את השאלה הזו אענה: אני יותר חלק מהתנועה הזו ממך, והתנועה הזו היא יותר חלק ממני מאשר ממך. ואם אני לא לובש את מלוא ההסמלה של התנועה ב-100% מהזמן, זה לא הופך אותי לפחות חבר תנועה, או לפחות מחנך. אם אני חס וחלילה לובש חולצת כייפת ולא חולצה כחולה בזמן הכייפת, אז אני לא צריך לשמוע על כך הרצאות מתנשאות מהקומונרים הבוגרים שלי. אף אחד לא מחליט בשבילי מה זה אומר או איך מיוצג קומונר במחנות העולים.

או שכן? כי אנחנו פה בחינוך מטעם. ובחינוך מטעם יש תשובות מוכנות מראש ואמירות ידועות מראש. בחינוך מטעם אתה מחליט מה לעשות עם המסגרת שלך, אבל היא עדיין המסגרת שלך והיא כובלת אותך, לא מאפשרת לך לצמוח. היא מחליטה בשבילך מה חשוב, היא מחליטה במה תתעסק, מה תעשה, מה תלבש ומה תכתוב.